למה טיפול בצלקות אקנה שלא הצליח בעבר לא אומר שאין מה לעשות?
"אני כבר ניסיתי לטפל בצלקות. זה לא עבד."
זה משפט שאני שומעת לא מעט בפגישות ייעוץ.
לפעמים אומרים אותו בכעס.
לפעמים באכזבה.
ולפעמים המטופל כבר מגיע כשהוא כמעט משוכנע שאין טעם לנסות שוב.
אני יכולה להבין אותו.
מי שעבר סדרת טיפולים לצלקות אקנה השקיע לא רק כסף. הוא השקיע זמן, הגיע שוב ושוב לטיפולים, לפעמים עבר כאב או אי נוחות, התמודד עם תקופות החלמה ובעיקר חיכה לתוצאה.
וכשהתוצאה שהוא רואה במראה אינה התוצאה שלה ציפה, טבעי לחשוב:
"אם זה לא עבד עד עכשיו, כנראה שהצלקות שלי כבר לא ניתנות לטיפול."
אבל מבחינתי, טיפול קודם שלא נתן את התוצאה הרצויה לא אומר באופן אוטומטי שאין יותר מה לעשות.
הוא כן אומר משהו אחר.
צריך לעצור ולנסות להבין למה.
השאלה הראשונה שלי היא לא מה נעשה עכשיו
כשמגיע אליי מטופל שכבר עבר טיפולים בצלקות אקנה, אני לא מתחילה מיד להציע לו מכשיר אחר.
אני מתחילה מהעבר.
אני רוצה לדעת מה בדיוק נעשה.
איזו טכנולוגיה?
כמה טיפולים?
באילו מרווחים?
מה הייתה עוצמת התגובה של העור?
האם הייתה החלמה תקינה?
האם היה שינוי כלשהו?
איזה סוג של שינוי?
והכי חשוב:
מה המטופל ציפה שיקרה?
לפעמים מתוך השיחה הזאת כבר מתחילים להבין חלק מהסיפור.
"לא עבד" יכול להיות הרבה דברים שונים
כשמטופלת אומרת לי שטיפול לא עבד, אני תמיד שואלת למה היא מתכוונת.
האם לא היה שום שינוי?
האם היה שיפור במרקם אבל הצלקות העמוקות נשארו?
האם הצלקות השתפרו אבל לא במידה שהיא ציפתה?
האם השיפור היה זמני?
האם משהו אחר בעור השתפר אבל לא הדבר שהכי הפריע לה?
אלה שאלות שונות לחלוטין.
לפעמים טיפול כן עשה משהו, אבל הוא פשוט לא טיפל במרכיב שהיה הכי משמעותי עבור המטופלת.
וזה הבדל חשוב.
אולי הטיפול הקודם לא התאים לסוג הצלקת
כפי שהסברתי במאמרים הקודמים בסדרה, צלקות אקנה אינן בעיה אחת.
יש צלקות מסוג Ice Pick.
יש Boxcar.
יש Rolling.
יש צלקות שטחיות ויש עמוקות.
ולעתים יש כמה סוגים באותם פנים.
אם מטפלים בכל הצלקות באותה הדרך, ייתכן שחלק מהן יגיבו וחלקן כמעט שלא.
לדוגמה, טיפול שעובד בעיקר על מרקם העור יכול לשפר את המראה הכללי, אבל לא בהכרח לתת את אותו מענה לצלקת צרה ועמוקה.
זה לא בהכרח אומר שהטכנולוגיה הייתה לא טובה.
יכול להיות שהיא פשוט לא הייתה הכלי המתאים לכל הבעיה.
לפעמים המכשיר מצוין אבל הבחירה אינה נכונה
זו נקודה שחשוב לי מאוד להסביר.
מטופלים לפעמים אומרים:
"עשיתי לייזר וזה לא עבד."
או:
"עשיתי מורפיאוס וזה לא עזר לי."
אבל מבחינתי שם המכשיר לבדו לא מספר לי מספיק.
לייזר CO2 יכול להיות כלי משמעותי במקרים המתאימים.
גם מורפיאוס 8 יכול להיות כלי משמעותי במקרים המתאימים.
אבל שום מכשיר אינו פתרון אוטומטי לכל צלקת אקנה.
השאלה אינה רק באיזה מכשיר השתמשו.
השאלה היא למה בחרו בו.
על איזה סוג של צלקת עבדו?
באילו פרמטרים?
מה הייתה המטרה?
והאם היה צורך לטפל גם במשהו נוסף?
אולי היו כמה בעיות וטיפלו רק באחת
נניח שלמטופלת יש גם צלקות Rolling וגם Boxcar עמוקות.
ייתכן שטיפול מסוים שיפר חלק ממרקם העור, אבל הצלקות האחרות נשארו בולטות.
כשהיא מסתכלת במראה היא עדיין רואה צלקות ולכן מבחינתה:
"הטיפול נכשל."
אבל מבחינה מקצועית יכול להיות שהתרחש שינוי בחלק אחד של הבעיה ולא בחלק אחר.
זה בדיוק המקום שבו צריך להפסיק לחשוב על "צלקות אקנה" כעל אבחנה אחת.
צריך לפרק את הבעיה.
ומה אם עשיתי הרבה טיפולים מאותו סוג?
זו שאלה חשובה במיוחד.
לפעמים מגיע אליי אדם שעבר שישה, שמונה ואפילו יותר טיפולים באותה טכנולוגיה.
אם אחרי מספר טיפולים אין התקדמות משמעותית, אני חושבת שצריך לעצור ולשאול:
למה אנחנו ממשיכים בדיוק באותה הדרך?
לא תמיד עוד טיפול מאותו סוג יביא פתאום את השינוי שאנחנו מחכים לו.
לפעמים נכון להמשיך.
אבל לפעמים צריך לבצע הערכה מחדש ולשנות את התוכנית.
מבחינתי, תוכנית טיפול אינה חוזה שאסור לשנות.
היא צריכה להגיב למה שהעור מראה לנו.
אני זוכרת מטופלת בת 54 שהגיעה אליי אחרי שנה של טיפולים
זה מקרה שנשאר איתי.
היא סיפרה לי שבמשך קרוב לשנה הגיעה כמעט מדי חודש לטיפול לייזר בצלקות האקנה שלה.
היא הייתה מאוד עקבית.
הגיעה לטיפולים.
עברה את ההחלמות.
חיכתה בסבלנות.
אבל בסוף אותה שנה היא הרגישה שהצלקות שהכי הפריעו לה עדיין שם.
הדבר הראשון שרציתי להבין לא היה איזה מכשיר אחר אפשר להציע לה.
רציתי להבין מה נעשה במשך השנה הזאת.
איזה שינוי כן היה?
איזה סוג של צלקות נשאר?
ומה בעצם אנחנו רואים היום?
המקרה הזה חיזק אצלי משהו שאני מאמינה בו כבר שנים:
מספר גדול של טיפולים לא בהכרח הופך תוכנית טיפול לנכונה יותר.
לפעמים צריך לעצור ולהסתכל מחדש.
לפעמים הבעיה היא בציפיות ולא בטיפול
יש גם צד נוסף שצריך לדבר עליו ביושר.
לפעמים הטיפול כן שיפר את הצלקות, אבל המטופל ציפה שהן ייעלמו לחלוטין.
אם נקודת הפתיחה הייתה צלקות עמוקות מאוד והושג שיפור משמעותי, אבל עדיין נשארו צלקות, האם הטיפול נכשל?
לא בהכרח.
זו בדיוק הסיבה שתיאום ציפיות חשוב כל כך.
אני מעדיפה לדבר על שיפור ולא על הבטחה להעלמת צלקות.
אם המטופל מתחיל תהליך כשהוא מצפה לעור חלק לחלוטין, גם תוצאה טובה יכולה להרגיש לו כמו אכזבה.
ומה אם הטיפול באמת לא עשה שום שינוי?
גם זה קורה.
לא כל טיפול עובד אצל כל אדם.
לא כל עור מגיב כפי שאנחנו מצפים.
ואי אפשר להבטיח שהגישה הבאה תצליח רק מפני שהקודמת לא הצליחה.
אבל אם לא היה שינוי, זה מידע שאנחנו צריכים להשתמש בו.
אני רוצה לדעת איך העור הגיב.
האם בכלל הייתה תגובה לטיפול?
האם היו תופעות לוואי?
האם נעשו מספיק טיפולים כדי להעריך את התהליך?
האם המרווחים היו מתאימים?
והאם הטיפול כוון למבנה הנכון של הצלקת?
המטרה אינה למחוק את מה שהיה.
המטרה היא ללמוד ממנו.
לפעמים העור השתנה מאז הטיפול הקודם
יש אנשים שעשו טיפול בצלקות לפני חמש או עשר שנים.
מאז העור השתנה.
הגיל השתנה.
מצב האקנה יכול להשתנות.
גם הטכנולוגיות והידע בתחום מתפתחים.
לכן העובדה שטיפול מסוים לא נתן בעבר את התוצאה הרצויה אינה אומרת בהכרח שהתמונה היום זהה.
צריך לבדוק את העור כפי שהוא עכשיו.
האם כדאי פשוט לעבור למכשיר אחר?
לא בהכרח.
זו יכולה להיות אותה טעות בשם אחר.
אם טיפול בלייזר לא נתן את התוצאה הרצויה, הפתרון אינו אוטומטית מורפיאוס 8.
ואם מורפיאוס 8 לא נתן את התוצאה הרצויה, הפתרון אינו אוטומטית CO2.
קודם צריך להבין למה הטיפול הקודם לא נתן את המענה שרצינו.
רק אז אפשר להחליט אם נכון לשנות טכנולוגיה, לשלב שיטות, לשנות את סדר הטיפולים או לבחור בדרך אחרת.
לפעמים צריך לטפל בצלקות בשלבים
כשיש כמה סוגים של צלקות, אני מעדיפה לעיתים לחשוב על התהליך בשלבים.
יכול להיות שבשלב הראשון נרצה להתייחס לסוג מסוים של צלקות.
לאחר מכן ניתן לעור זמן להגיב.
נבדוק שוב.
ואז נחליט מה עדיין דורש טיפול.
זו גישה שונה מאוד מסדרה שבה מבצעים אותו טיפול שוב ושוב רק מפני שנרכשו מראש מספר מפגשים.
אני רוצה שכל טיפול יעשה מסיבה ברורה.
ומה חשוב להביא לפגישת אבחון אחרי טיפולים קודמים?
אם עברתם בעבר טיפולים לצלקות אקנה, כדאי להגיע עם כמה שיותר מידע.
אם אתם יודעים איזה טיפול נעשה, כדאי לציין אותו.
אם אתם זוכרים כמה מפגשים עברתם ובאיזה מרווחים, גם זה חשוב.
אם יש תמונות אמיתיות שלכם מלפני הטיפול, הן יכולות לעזור להבין מה השתנה.
כדאי לספר גם על תופעות לוואי, פיגמנטציה, החלמה ממושכת או כל תגובה חריגה שהייתה.
כל המידע הזה יכול לעזור לבנות תמונה טובה יותר.
אז האם יש מה לעשות אחרי שטיפול בצלקות אקנה לא הצליח?
לפעמים כן ולפעמים האפשרויות מוגבלות.
אני לא חושבת שנכון להבטיח מראש.
אבל אני בהחלט גם לא חושבת שנכון להסיק שטיפול אחד או סדרת טיפולים שלא נתנו את התוצאה הרצויה מוכיחים שאין יותר מה לבדוק.
השלב הראשון הוא להבין מה נעשה ולמה התוצאה לא הייתה כפי שציפינו.
לאחר מכן צריך לאבחן מחדש את הצלקות ואת מצב העור היום.
ורק אז אפשר לשאול:
האם קיימת דרך אחרת שיכולה להתאים יותר למצב הנוכחי?
ברוז קליניק בבאר שבע אני פוגשת גם מטופלים שכבר עברו טיפולים בצלקות אקנה בעבר.
במקרים כאלה אני לא רוצה להתחיל מאפס ולהתעלם מההיסטוריה.
להפך.
הטיפולים הקודמים והתגובה של העור אליהם הם חלק מהאבחון.
כי לפעמים טיפול שלא נתן את התוצאה שרצינו יכול ללמד אותנו משהו חשוב מאוד.
לא רק מה עוד אפשר לעשות, אלא גם מה לא כדאי לעשות שוב.






